אל ג'ין, המפיק הראשי של "משפחת סימפסון", מלווה את הסדרה בתפקידי כתיבה והפקה משידור הפרק הראשון שלה ב-1989. במשך השנים לקח מדי פעם הפסקה ארוכה כדי להתפנות לפרויקטים אחרים, וגם הסטטוס שלו בשרשרת הייצור השתנה עם הזמן. אך לאורך כל התקופה הזו, הוא היה ונותר אחד הגורמים המשפיעים והבכירים מאחורי סדרת האנימציה המצליחה בהיסטוריה, ש-yes משדרת עתה את עונתה העשרים, ו-FOX את עונתה ה-23.
אם הייתם שואלים את ג'ין לפני קצת יותר מעשרים שנה כמה עונות תמשוך הסדרה, הוא היה אומר לכם שהיא תסתיים לאחר חמש. אם הייתם חוזרים על השאלה לפני עשר שנים, הוא היה אומר שבמקרה הטוב תגיע לעונתה העשרים. היום, כפי שהוא מודה בראיון מיוחד לוואלה! תרבות, היוצר הוותיק כבר לא מוכן להתחייב על שום דבר – "מי יודע, אולי נגיע גם לשישים עונות? אני כבר מזמן הפסקתי לנסות לקבוע את הגבולות של הסדרה. בכל פעם שאני עושה זאת, היא מצליחה למתוח אותם מחדש".
 |
| כבר 23 עונות עומד מאחוריהם. אל ג'ין |
לאן תתפתח הסדרה בעונות שעוד נותרו לה? לפי ג'ין, ככל שזה תלוי בו, דבר אחד בטוח – "אנחנו לא ניתן לדמויות להתבגר. אולי פה ושם, כפי שעשינו בעבר ונוהגים גם כעת, נקפיץ אותם לעתיד, אבל זה יהיה לפרק בודד בלבד, ובפרק הבא כולם כבר יהיו בגיל שבו הכרנו אותם בתחילת הדרך. אני חושב שחלק ניכר מהקסם של הסדרה ומיכולת ההישרדות שלה טמון בעובדה שהדמויות לא צומחות ושהשנים לא חולפות, ואין סיבה לשנות את זה".
אז מה כן הולך להשתנות? בכל זאת הסדרה תצטרך להציג חידושים כדי לשמור על העניין של הצופים.
"אני חושב שבזכות ההתפתחויות הטכנולוגיות, אנחנו כל הזמן מתחדשים, ואני בטוח שגם נמשיך כך. אם אתה מסתכל על פרקי העונות הראשונות לעומת אלה של העונות האחרונות, אז יש הבדלים של שמיים וארץ. האנימציה עשתה כזאת קפיצת מדרגה בעשרים השנה הללו, שאי אפשר בכלל לדמיין מה יקרה לה בשני העשורים הבאים. בשלהי העשור הקודם עברנו ל-HD, וזה איפשר לנו להיות מתוחכמים וחדים הרבה יותר. ה-HD הוא ברכה גדולה, אם כי מצד אחר הוא גם קללה גדולה, בגלל שאין בו מרחב תמרון לטעויות ולשינויים וצריך לחשוב על כל דבר אלף פעם לפני שמוציאים אותו לפועל".
כך או כך, גם אם הטכנולוגיה תעמוד לצדכם, אתה ודאי מסכים על כך שבלי סיפורים טובים, לא יהיה ערך לסדרה. איך אתה מאמין שתשכילו להמשיך למצוא נושאים טובים לפרקים? איך בכלל הצלחתם בזה עד עכשיו?
"בזכות העובדה שהבסיס הסיפורי של הסדרה הוא המשפחה. משפחה זה תמיד דבר שמוליד דרמות וקונפליקטים למיניהם, וכיוון שכמעט לא קיים מישהו שאין לו משפחה, אז לכל תסריטאי שעובד איתנו תמיד יהיה מעיין נובע להביא ממנו סיפורים. אבל אל תסיק מכך שזה קל: האתגר הכי גדול בעבודה על הסדרה הוא למצוא רעיונות לקווי עלילה, זה נהיה קשה יותר ויותר עם השנים ואני מניח שמתישהו המעיין בכל זאת יתייבש. בכל מקרה, ברור שברגע שכבר לא תהיה לנו השראה, אז לא משנה לאיזו רמת פיתוח נגיע מבחינה טכנולוגית, מיד נעצור הכל ונסיים את הסדרה".
ג'ין, בן 50, נשוי ואב לשתי בנות, נראה כמו חנון ומודה שמעולם לא היה הילד הכי מקובל בכיתה. "בגלל זה, הדמות שהכי אהבתי לכתוב היא של ליסה, וזו גם הדמות שאני הכי מזדהה איתה", הוא אומר.
אך מובן שג'ין מצהיר גם שהוא מוצא משהו לאהוב ולהזדהות איתו גם בכל אחת מן הדמויות האחרות, ובכל מקרה עובדים איתו לא פחות מ-25 אנשים על כל פרק ופרק כדי לדאוג שאף דמות לא תקופח. "אין מצב שבו ליוצר אחד יש השפעה של יותר מ-40 אחוז על האופי ועל התכנים של פרק מסוים", הוא מעיד. "זה תהליך מורכב וארוך, שהקבוצתיות משחקת בו תפקיד מרכזי: כל פרק מתחיל בכך שמישהו מגיע עם רעיון בסיסי. אז אנחנו כותבים אותו לפחות עשר פעמים עד שהתסריט בכלל מגיע לשלב שמקריאים אותו מסביב לשולחן, וגם אז הוא משוכתב שוב ושוב בידי חבורה גדולה של תסריטאים".
בשעה שאתם מסתכלים בכל מה שקורה בעולם ובארצות הברית, אתם שמחים על כך שהאנושות מספקת לכם מדי שנה יותר ויותר חומרים מוצלחים לבדיחות?
"למרבה הצער, יש בזה משהו. המצב בעולם נהיה מעוות ופסימי מיום ליום, וזה רע לכולם חוץ מלקומיקאים, כי התהליך הזה באמת מספק להם תחמושת טובה".
אז כשאתם מסתכלים בעימותים של המפלגה הרפובליקאית, אתם מודים לאלוהים ולריק פרי על כל הפאנצ'ים שהם מרימים לכם לוולה?
"לא כל כך, כי אנחנו בכל זאת מתכננים דברים מראש, אז אין לנו יכולת להגיב באופן מיידי. ההתייחסות לדברים שנאמרו בעימותים היא יותר התפקיד של ג'ון סטיוארט, ואנחנו מדברים על תהליכים קצת יותר אוניברסליים. מה שכן, אני צופה בעימותים הללו בתור אזרח, ומה שקורה שם די משוגע בעיני. אני לא מבין איך בכלל יש ספק סביב המועמדות של מיט רומני. הרי ברור לחלוטין שאם היית צריך לתת למישהו לנהל את המפעל שלך, רומני הכי כשיר לכך, אז למה מקשים עליו?"
>>המשך הראיון בפוסט המלא
רשומות
